גזר דין בתיק ת"פ 9740 / 08

1.      ביום 15.9.10 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של הטרדה מינית לפי סעיפים 3(א)(4)ו-5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. הנאשם זוכה מחמת הספק מעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וזוכה כליל מעבירה של כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

2.      מעשי הנאשם פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. בקיצור ייאמר, כי הנאשם, נהג מונית במקצועו, הסיע ביום 3.8.06, בסמוך לשעה 23.15 את המתלוננת, קטינה כבת 16 באותה עת, לביתה. במהלך הנסיעה חזר והפנה הנאשם אל המתלוננת אמירות שונות בעלות אופי מיני ובכך הטרידה מינית. בין היתר, שאל הנאשם את המתלוננת האם היא בתולה והאם הייתה מוכנה לצאת עם גבר נשוי בן 30. המתלוננת הדגישה כי היא קטינה, וכי יש לה חבר, אך הנאשם לא הרפה ושאל האם תצא עימו לפאב ואמר לה כי היא "כוסית" וש"היה עושה אותה". בהמשך, ביקש הנאשם מהמתלוננת שתנשק אותו. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם, כאמור, בעבירה של הטרדה מינית. יוער, כי בנוסף למעשים אלה, קבעתי עוד בהכרעת הדין, עובדתית, כי הנאשם נגע בגופה של המתלוננת כארבע - חמש פעמים, בזרוע ובירך, וזאת ללא הסכמתה ואגב ניסיונותיה להדוף את ידו. ואולם, מסקנתי הייתה, כי לא התקיים היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעתו של הנאשם בעבירה של מעשה מגונה, ולפיכך, כאמור לעיל, הוא זוכה מעבירה זו מחמת הספק.

3.      ביום 16.6.11 גזרתי על הנאשם את העונשים הבאים: 200 שעות של"צ, 6 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננת בסך של 5,000 ש"ח.

4.      המאשימה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין ועל קולת העונש. בפסק דינו מיום 5.1.12, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, באופן חלקי, והחליט להרשיע את הנאשם גם בעבירה של מעשה מגונה, בנוסף להרשעה בעבירה של הטרדה מינית. בנסיבות אלה, בוטל גזר הדין, והתיק הוחזר למותב זה לצורך גזירת עונשו של הנאשם בהתאם לשינוי ההרשעה.

5.      לנוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי והרשעתו של הנאשם גם בעבירה של מעשה מגונה, נתבקשה והתקבלה הערכתו של המרכז להערכת מסוכנות בעניינו של הנאשם, בהתאם להוראות חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006. בסיכום הערכת המסוכנות מיום 21.3.12 צוין, כי לאחר שקלול גורמי הסיכון הסטאטיים והדינאמיים, רמת המסוכנות המינית בעניינו של הנאשם היא נמוכה.

6.      ביום 16.4.12 התקיימה ישיבת טיעונים לעונש.

המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי משמעותי למתלוננת, וקנס. לטענת המאשימה, על בית המשפט להגן על ביטחונם של נוסעים במוניות ובמיוחד על קטינים. המאשימה סבורה, כי העובדה שהנאשם ניצל את תפקידו כנהג מונית מהווה שיקול לחומרא במקרה דנן. המאשימה טוענת עוד, כי הנאשם ניהל הליך הוכחות, ולא חסך מהמתלוננת את עדותה שהייתה קשה לה מאוד. המאשימה מפנה לתסקיר שירות המבחן, בו צוין כי הנאשם נעדר רגשות אשמה ואמפתיה למתלוננת, וכן להערכת המסוכנות בעניינו של הנאשם, שאף שהיא נמוכה, הרי שקיימת התרשמות של המרכז להערכת מסוכנות ממניפולטיביות של הנאשם.

ב"כ הנאשם מפנה לסיפא של הערכת המסוכנות בה נאמר כי הנאשם הביע חרטה וצער, וכי הוא מודע לחומרת המעשים ולהשלכותיהם על המתלוננת. עוד נאמר, כי הנאשם הביע הבנה לכך שפגע במתלוננת ואף גילה אמפטיה כלפיה. ב"כ הנאשם מוסיף וטוען, כי הוא אינו רואה פסול בכך שהנאשם תיאר גם את הסבל שהוא עצמו עובר במסגרת ההליך המשפטי, והוא סבור כי אין לפרש זאת כמניפולטיביות מצד הנאשם. בהתייחס להרשעתו של בית המשפט המחוזי את הנאשם גם בעבירה של מעשה מגונה סבור ב"כ הנאשם, כי על אף ההרשעה, הרי שמדובר ברף הנמוך ביותר במתחם העבירות של מעשים מגונים. לסיכום סבור ב"כ הנאשם, כי עצם הרשעתו של הנאשם היא העונש המוחשי ביותר בעבורו לנוכח העובדה שהדבר עלול לגרום להפסקת עבודתו כנהג מונית, ומוסיף, כי ככל שיש צורך להחמיר בענישה, הרי שהדבר יכול לבוא לידי ביטוי בהגדלת היקף שעות השל"צ אותן יידרש הנאשם לבצע.

הנאשם טען בדיון, כי הוא חש שנעשה לו עוול, שכן, לטענתו, הוא אמנם דיבר בצורה לא מכובדת לנוסעת - המתלוננת, אך לא נגע בה.

7.      הנאשם, כבן 39, נשוי ואב ל-3 ילדים. מתגורר כיום במעלה אדומים ועובד כנהג מונית. על פי תסקיר שירות המבחן מיום 12.5.11 (אשר ניתן עובר למתן גזר הדין הראשון, מיום 16.6.11), לנאשם עבר פלילי בעבירות אלימות, אלימות כנגד רכוש, וסמים. העבירה האחרונה בוצעה בשנת 2000. בגין עבירות אלה נדון לקנס, מאסר על תנאי, התחייבות להימנע מביצוע עבירה, צו של"צ וצו מבחן.

8.      מהתסקיר עולה התמונה הבאה. הנאשם הינו בעל רקע התמכרותי לסמים קשים מגיל צעיר ועבר לאורך השנים ניסיונות גמילה במסגרות מוכרות, אך התקשה לשמור על יציבות מבחינת היותו "נקי" משימוש בסמים. בשנת 2002 סיים הנאשם טיפול במרכז יום והתרשמות המטפלים הייתה כי הנאשם מגלה מוטיבציה ורצון כן לשיקום.

ביחס לעבירה בה הורשע במסגרת התיק הנוכחי צוין בתסקיר, כי התייחסותו של הנאשם הינה אמביוולנטית, דהיינו מצד אחד הוא טוען כי הוא חף מפשע, ומאידך מציין כי "עשה טעות". להערכת שירות המבחן, הנאשם נעדר רגשות אשמה, אמפתיה למתלוננת ורצון להגיע לתובנות באשר להתנהגותו והמניעים לה. לדעת שירות המבחן, התייחסותו של הנאשם היא תועלתנית ונובעת בעיקר מהחשש לאבד את רישיון הנהיגה הציבורי במקרה שיורשע. עוד צוין, כי בשל שיתוף פעולה מוגבל מצדו של הנאשם, מתקשה שירות המבחן להעריך האם הוא סובל מבעיה או מסטייה מינית המצריכה טיפול.

9.      כאמור, בעקבות הרשעתו של הנאשם גם בעבירה של מעשה מגונה, ניתנה בעניינו של הנאשם גם הערכתו של המרכז להערכת מסוכנות. הערכה זו מלמדת, כי רמת המסוכנות המינית ביחס לנאשם היא נמוכה. עם זאת מצוין בהערכה, כי לאורך הבדיקה בלטה אצל הנאשם מניפולטיביות וניסיון לגייס את הבודקת לעמדותיו, לצד הצגת תפקודו ומשפחתו כאידיאליים. באשר לעבירות שבענייננו מצוין בהערכה, כי הנאשם מודה בהטרדתה המינית של המתלוננת ומביע צער וחרטה על מעשיו. עוד מצוין, כי לפחות ברמה האינטלקטואלית, ניכרת תובנה של הנאשם לחומרת מעשיו ולהשלכותיהם על המתלוננת, וכי הנאשם גילה אמפטיה כלפי המתלוננת. הרושם הוא, כך על פי ההערכה, שהעבירות בוצעו על ידי הנאשם על רקע תקופה משברית ביחסיו הזוגיים עם אשתו; דימוי עצמי -גברי נמוך והצורך בקבלת אישור לגבריותו; ולא על רקע סטייה מינית.

10.  בעקבות ישיבת הטיעונים לעונש שהתקיימה ביום 16.4.12, ביקשתי לקבל את חוות דעתו של הממונה על ביצוע עבודות שירות באשר להתאמתו של הנאשם למסגרת זו. מחוות דעתו של הממונה מיום 23.5.12 עולה, כי הנאשם מתאים למסגרת זו ואף נמצא מקום מתאים להשמתו.

11.  כפי שנאמר בגזר הדין מיום 16.6.11, אין חולק כי המעשים בהם הורשע הנאשם חמורים ולא ניתן להקל בהם ראש. זאת במיוחד לנוכח הרשעתו של הנאשם גם בעבירה של מעשה מגונה. מצב בו נוסע במונית, ועל אחת כמה וכמה נוסעת צעירה, קטינה, יהיה נתון להטרדות חוזרות מצד הנהג ואף לנגיעות חוזרות ונשנות ללא הסכמה, אינו מתקבל על הדעת ואין להשלים עימו. מנגד, יש לקחת בחשבון אף את נסיבותיו של הנאשם שאינן קלות, ובפרט את העובדה שעושה רושם כי לאחר תקופה ממושכת של שימוש בסמים, מצוי הנאשם בתהליך של שיקום.

בנסיבות המקרה דנן אני סבור, כי יש צורך בהטלת עונש ממשי ומרתיע על התובע. לטעמי, מבלי לגרוע מחומרתם של המעשים, הרי שלנוכח העובדה שמעשים אלה אינם מצויים ברף העליון של החומרה, אין מקום להטלת עונש של מאסר בפועל בענייננו, כפי שעותרת המאשימה, אלא ניתן להסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול נסיבות העניין ולטענות הצדדים, ולנוכח הרשעתו של הנאשם גם בעבירה של מעשה מגונה, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים.

                     א.         6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 23.5.12, מקום ריצוי העונש יהיה בבית התמחוי "מאיר פנים" בירושלים, 5 ימים בשבוע, למשך 8.5 שעות בכל יום. בהקשר זה מופנית תשומת ליבו של הנאשם לאמור בסעיף 4.2 לחוות דעת הממונה בדבר חובתו המוגברת להקפיד על עמידה בתנאי ההעסקה.  תחילת ריצוי העונש ביום 28.11.12.

                      ב.         6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים כל עבירת מין.